שלום אורח

-A A +A

שילוב

קהילה צומחת בכמות ובאיכות. גידול כמותי מיישוב של 80 ל 250 משפחות משנה  את דפוסי ההכרות והתקשורת. במקביל לצמיחה הכמותית הופכת הקהילה למגוונת יותר – מגוון עיסוקים, מגוון גישות תרבותיות שונות, מגוון גילאים, גישות שונות לזהות ולמסורת, ריבוי סטטוסים (שוכרים, חברים, חקלאים, חברי אגודה שיתופית וכו').
מצב זה מזמין מתח מתמיד בין המשכיות לחידוש ובין הייחוד והיחד.
לעיתים קרובות נשאלת השאלה האם ניתן בכלל לקיים 'קהילה אחת' במצב זה?

 

סיפורים מהחיים:
ביישוב קהילתי של חמישים משפחות בנו שלב נוסף של 150. הבניה החדשה הייתה במתחם נפרד, בנו בו בתים גדולים באופן משמעותי וגדרות בינהם. ברגע שהחל האכלוס נוצרו מתחים בין השכונות. כל קבוצה לקחה יועץ ורבים סברו שיש להיפרד לשני יישובים,
במושב חילוני , החלו להיקלט משפחות מסורתיות ודתיות. החלה תפילה במניין מאולתר. המתפללים ביקשו שהיישוב / קהילה תבנה בית כנסת...
בקיבוץ ותיק ומבוסס, נקלטו משפחות רבות. הצעירים הצטרפו לוועדות הובילו תהליכים קהילתיים. הוותיקים מרגישים שהאורחים' משתלטים להם על הבית, שואלים את עצמם מה משמעות הקהילה הקיבוצית  המשולבת ביישוב קהילתי.
יישוב קהילתי צמח ממאה וחמישים משפחות ל 500. כבר לא מכירים את כולם, נפתחים פערים בין דוריים ובין תרבותיים. האם זה עדיין יישוב קהילתי? איך יוצרים רשת של קהילות וקבוצות? איך משמרים את המחוייבות וההתנדבות?
בקיבוץ נקלטו משפחות חדשות להרחבה, ביקשו וקיבלו אישור להקמת זרם חינוכי ייחודי לגיל הרך. ברבות הימים, השנים והטענות, נוצר מתח בין הקבוצות, פגיעה ביחסים אישיים ותחושה שקשה להמשיך כך כקהילה אחת.

הצלחת השילוב בין אוכלוסיה חדשה לותיקה ביישוב כפרי תלויה בגיבוש תחושת אחריות משותפת, בבניית תחושת שייכות ברגישות הדדית של הקולטים והנקלטים אלו לאלו, בשילוב האוכלוסיות במוסדות היישוב , בארגון וביצוע פעילות קהילתית  ובעיקר ביכולת המנהיגות להתמודד עם מתחים ומחלוקות ליצור 'רוח קהילתית' ובעיקר לא לקחת את החיים יחד כמובנים מאליהם.

עצות לעשיה מיטבית:
גישה כוללנית – היבטים כלכליים, חברתיים, ארגוניים ותרבותיים שזורים אלו באלו, ניהול נפרד שלהם גורר  מתחים ומכשיל מהלכים.
בניית אמון, בהירות, שקיפות ושיתוף – מצב חדש נושא עימו אי ודאות, חששות ותקוות. אמון בין חברי הקהילה ובינם למוסדות הוא נכס חיוני לקיומה. מומלץ להבהיר לנקלטים בצורה הברורה ביותר את מכלול ההיבטים של חיי הקהילה המחוייבות, הורמות וכו' . לשתף אותם במידע ובקבלת החלטות הנוגעות להם.
קליטת פנים – כניסה לבית חדש ולקהילה חדשה מלווה לעיתים בציפיות גבוהות ובאופוריה. חשוב לבצע תהליך מתמשך של ליווי המשפחות החדשות. ראו פירוט בנספח למטה.
המשפחה כולה – קליטה אינה רק עניין טכני של 'זוג הורים'. מומלץ להתייחס לכל אחד מבי המשפחה ולסייע לו לייצור לעצמו מעגלים חברתיים המתאימים לו.
שילוב הוא קודם כל מעורבות – שיתוף הנקלטים במערכת הארגונית היישובית בועדות ובצוותים יקדם את השתלבותם החברתית.
מה הסיפור שלנו? הנקלטים מצטרפים ל'סיפורו של המקום' לומדים את המסורת המקומית והשפה היחודית. יחד עם זאת הם שותפים לכתיבת פרק נוסף בחיי היישוב. חשוב לתת הכרה וכבוד להסטוריה שעכשיו היא משותפת ולהווה שנוצר ביחד.
הכרות יזומה – קליטה לקהילה היא כניסה לרשת חברתית. מומלץ לבצע מהלך סדור של הכרות הנקלטים עם ממלאי תפקידים, ליזום ארוח הדדי בין משפחות . יש המקיימים טכס שנתי לקליטת החדשים הכולל הזדמנות להרחבת טווח ההכרות.
מתחדשים ביחד – גל קליטה משמעותי הוא הזדמנות להגדרה מחודשת של חזון היישוב, ערכי הליבה, עקרונות הפעולה , מבנה ארגוני ותוכניות העבודה הנגזרות מכך, עניין שממילא חשוב שיעשה מידי 4-7 שנים. 

סיכויים וסיכונים

1. יצירת בידול – פיזי, ארגוני, רגשי ותרבותי בין אוכלוסיות בקהילה עלולה לחולל מתחים שהשפעתם לטווח של שנים ודורות
2. אוכלוסיה חדשה מביאה איתה שפע ציפיות ואנרגיה של התחדשות – גורם זה יכול להיות חיובי ככל שישתלב טוב במרקם הקהילתי . אך במקרה של אי התאמה עלול להיוצר תסכול שאת מחירו ישלמו כולם.
3. תהליך השתלבות מדורג - שילוב מהיר מדי ובלתי מודרך של החדשים בתפקידים מובילים ביישוב עלול להוביל לטעויות רבות, ולירידה במוטיבציה לקחת תפקידים.
4. 'אנחנו' ו'אתם' - קליטה מתאימה, חיבור החדשים לרוח המקום והבנה של הוותיקים שאין מדובר ב'אורחים' אלא בממשיכי המפעל שלהם, משפרת ללא הכר את חדוות החיים ואיכות החיים ביישוב.

 

  

הנורמות, הערכים, האמונות וההרגלים של הנקלטים החדשים פוגשים את אלו המקובלות במקום משכבר הימים.